<h1>ארחות חיים דין צדקה סימן א'</h1>
<h2>דף ח:</h2>
כתב הר"ם במז"ל אחד האומר סלע זה לצדקה או אומר הרי עלי סלע לצדקה והפריש הסלע אם רצה לשנותה באחרת מותר. ואם משהגיעה ליד הגבאי אסור לשנותה. ואם רצו הגבאין לצרף המעות ולעשותן דינרין אינן רשאין אלא (א"כ) [אם אין] שם עניים לחלק מצרפין לאחרים ואין מצרפין לעצמן ע"כ. וי"א שהצדקה הבאה ליד הגבאי אסור לשנותה אם לא ברשות בני העיר אבל בני העיר משנין אותה לכל מה שירצו ואפילו לדבר הרשות וכן עמא דבר. והרמנ"ע כתב שיכול לשנותה ופי' יכול ללוותה כדאיתא פ"ק דערכין (דף ו' ע"א) וה"מ קודם שיבא ליד הגבאי אבל משיבא ליד הגבאי אסור לשנותה וללותה. אבל הגבאים יכולים לשנותה על דעת הקהל. והר"ף ז"ל הגיה עליו מיהו אם פירש הנותן (טעם) למי נתן אסור לשנותה לעולם ע"כ.
עשיר שאינו רוצה ליתן צדקה כופין אותו וביאר הר"ם במז"ל (פ"ד מהלכ' מתנות עניים הלכה י') שכופין אותו ליתן מה שאמדוהו ליתן ויורדין לנכסיו [בפניו] ולוקחין ממנו מה שראוי לו [ליתן] וממשכנין על הצדקה אפילו בערבי שבתות ע"כ. ויש מי שכותב דוקא אמיד [ויש לו מעות] ולא רצה לפרוע (ויש לו מעות) זה ראוי למשכנו ואפילו בערב שבת אבל כי לא אמיד שאין מעות מצויות בידו אין למשכנו אלא ימתינו אותו הגבאים עד שיהיו לו מעות ולא יביישהו ברבים ליכנס לביתו ליטול משכונו וכ"ש אם איש עני הוא ואין מספיק לפרנסת ביתו שאין להכריחו וכן נמי כתב הר' יהונתן הכהן ז"ל בפירושיו.
<h2>דף ט.</h2>
ועני שאין אנו מכירין אותו ואמר פרנסוני או כסוני אין בודקין למזונות אבל בודקין לכסות. ומי שהתנדב מנורה או נר לב"ה אסור לשנותה ואם לדבר מצוה מותר לשנות אע"פ שלא נשתקע שם בעלים [ואם נשתקע שם בעלים] אפילו לדבר הרשות מותר וכן נמי פסק הר"ם במז"ל. כתב הרמנ"ע אדם שנדר בעיר אחת אם יש גדול העיר שם אינו יכול ליתנו בעיר אחרת כדאיתא במגלה (כ"ז ע"א) בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהם צדקה צריכי' ליתנה ליד הגבאי. ומפרש התם משום חשדא שלא יחשדו אותם שלא יתנו אותה וכשילכו משם יטלו אותה מיד הגבאי וה"מ כשאין שם חבר עיר. אבל יש שם חבר עיר אסור כלומר אסור להוליכה משם לעיר אחרת. ואם נדר אדם לצדקה יכול ליתנה לקרוביו וכן המעשר שלו יכול ליתנו לקרוביו עכ"ל.
כתב הר"י מקורביל ז"ל מצות עשה של תורה לתת צדקה לעני וצריך ליתנה בסתר ולא יתפאר ולא יתיהר בצדקה ואומר הר' אליעזר [ממיץ] שאם היה העני עובר עבירה להכעיס אינו חייב לזונו דלא קרינן ביה אחיך עד שישוב (וירצה) [ויקבל] עליו הדין וגם אף במשומד אוכל נבלות לתאבון אומר כן. אחז"ל [כתובות נ' ע"א] המבזבז אל יבזבז יותר מחומש בירושלמי מפורש פעם ראשונה לקרן מכאן ואילך (ל)חומש [לריוח].
כתב הר"ם במז"ל גדול המעשה יותר מן העושה ודוקא באדם עשיר אבל באדם אחר [אין] לדחקו יותר מדאי רק בדבר הראוי ע"כ. אמר ר' אלעזר בזמן שבית המקדש קיים היו ישראל מביאים שקלים ומתכפר להם עכשו אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין אחרים ונוטלים בזרוע ואעפ"כ נחשב להם צדקה שנאמר (ישעי' ס' י"ז) ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה יעשה מהן צדקה שלישית השקל בשנה שנאמר (נחמיה י' ל"ג) והעמדנו עלינו מצות [לתת עלינו] שלישית השקל בשנה וכתיב ועניתיך לא אענך עוד. פי' שוב אין מראין לו סימני עניות וכתב הר"ם במז"ל שכל הנותן פחות מזה לא קיים מצוה ע"כ.
<h2>דף י:</h2>
ואם התנדב גוי לאיזה דבר מצוה אסור לשנותה עד שישתקע שם בעלים מעליה כדאמרינן (שם בערכין ו' ע"ב) גוי מפעא פעי פי' צועק ואומר הקדשתי דבר זה לב"ה והן מכרו אותו לעצמן. ובפ"ק דבבא בתרא [י' ע"ב] משמע דמלך או שר גוי ששלח ממון לישראל לצדקה אין מחזירין אותו מפני דרכי שלום אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי גוים בסתר שלא ישמע השר או המלך כההיא דשבור מלכא דשלחה ארנקי וכו' והר' שם טוב ז"ל עושה בזה שלשה חלוקין הראשון משום שלום מלכות ומקבלין ונותנין לעניי גוים ואם פירש לצורך עניי ישראל עושין ואין גונבין דעתו. השני משאר גוים אין מקבלין צדקה אבל קרבן וצרכי ב"ה מקבלין וכן התיר הר' יחיאל ז"ל לר' אליעזר מפרובינש לקבל פרובינ"ש מעירון אחד לצרכי ב"ה. השלישי משומד אין מקבלין ממנו לא קרבן ולא צדקה ולא צרכי ב"ה כל שעושה דבריו בפרהסיא לא אלא א"כ לבו לשמים במדותיו כישראל ע"כ. ודוקא דאין מקבלין גבאים אבל אם יתנו הם מידם צדקה לעניי ישראל מקבלין מהם בצנעה אבל בפרהסיא אסור והני מילי שאסור בפרהסיא בשיכול לחיות בצדקה של ישראל אבל אם לא יכול לחיות מצדקה של ישראל ואינו יכול ליטול מגוי בצנעה מקבל בפרהסיא ומותר ע"כ. וכן נמי פסק הר"ם במז"ל שאם לא יכול לחיות בצדקה של ישראל ואינו יכול ליטול בצנעה יטלנה בפרהסיא וכן נמי פסקו בעלי התוספות ז"ל. דרשו ז"ל על פסוק אם כסף תלוה את עמי עמי וגוי עמי קודם. עני ועשיר עני קודם. ענייך ועניי עירך [ענייך קודמין. עניי עירך] ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין. וה"ה לענין צדקה וכתב רבינו מאיר ז"ל דשכן אע"פ שאינו קרובו הרי הוא קודם לקרוב שאינו שכן וכתיב (משלי כ"ז י') טוב שכן קרוב מאח רחוק והוא דרחים ליה. ואם שכר עני ואביון ואין לו אלא שכר אחד מהם עני קודם. כך אמרו ז"ל בפרק המקבל פי' עני ענוותן שבוש לשאול ואביון שאינו בוש לבקש.
